<h1>חדושי הר"ן — נדה</h1>
<h2>דף י.</h2>
[נדה נ' ע"ב] והחלב בכרכין. פי' בחלב שחוטה קאמר ולצדדין קתני נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף טהור בכרכין אין צריכין לא הכשר מים ולא הכשר שרץ מפני שסופן לטמא טומאה חמורה כדאיתא בסמוך, והחלב נהי דא"צ הכשר מים שכבר הוכשר בשחיטה הכשר שרץ מיהא בעי דהא אין סופו לטמא טומאה חמורה אפילו חלב נבלה דהא כתיב וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה, הילכך בחלב שחוטה דוקא עסקינן ואינו צריך הכשר מים קאמר, וליכא לאוקומה בכה"ג בחלב נבלת טהורה דהא הכשר מים נמי בעיא שהרי לא הוכשר בשחיטה, ובחלב נבלת בהמה טמאה ליכא לאוקומה אע"פ שמטמא טומאה חמורה דהא כיון דבשרה צריך מחשבה כדאמרינן בסמוך נבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכה מחשבה לא משמע שיהא חלבה חמור מבשרה, הילכך ליכא לפרושה אלא בחלב שחוטה והכשר מים הוא דלא בעי אבל הכשר שרץ מיהא בעי.
<h2>דף יט:</h2>
[נדה מ"ח ע"ב] מתניתין רמ"א לא חולצת ולא מתיבמת. פי' ר"מ לטעמיה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית, ומיהו רבנן דאמרי או חולצת או מתיבמת מתיבמת לאו דוקא דלרבנן דלא חיישי למיעוטא אפילו קטנה נמי מתיבמת אלא איידי דקתני בדר"מ לא חולצת ולא מתיבמת קתני נמי בדרבנן או חולצת או מתיבמת.
<h2>דף מג:</h2>
[נדה כ"ד ע"א] ושמואל סבר בריה בעלמא איתא. פירש"י אותו המין אסר לו, ואיכא למידק אם כן כי יצא לאויר העולם לשמואל לישתרי כקלוט בן פרה ונימא דאותו המין בלבד אסר לו אבל נולד מן הטהורה לישתרי, ואילו לקמן מתרצי' לשמואל יצא מי שיש לו שני גבין וב' שדראות דאע"ג דכלו לו חדשיו כי יצא לאויר העולם אסור, ואפשר דכי יצא לאויר העולם אינו מתקיים והו"ל נפל ואסור, ומיהו אכתי קשיא דא"כ הא דאותביה רב שימי בר חייא לרב מדר"ח בן אנטיגנוס כי היכי דקשיא לרב קשיא נמי לשמואל וכ"כ רש"י ז"ל אלא דמשום דרב שימי הוה שכיח קמיה דרב אקשי ליה, ולא משמע הכי דבפרק אלו מומין תני לה לדר"ח בן אנטיגנוס גבי מומי כהן אי זהו גבן כל שיש לו שני גבין וב' שדראות והוינן בה למימרא דחיי והאמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ולא מדכרינן התם דשמואל כלל, לפיכך נראה דלכ"ע מינא בעלמא ליכא כי פליגי בבריה כלומר אם הוא מתקיים לאחר שנולד מן הטהורה דרב סבר שאינו מתקיים כלל הילכך על כרחין כי אגמריה רחמנא במעי בהמה דאילו בחוץ לא צריך קרא דנפל גמור הוא, ושמואל סבר דבריה בעלמא איתיה כלומר שהוא מתקיים אחר שנולד וכי אגמריה רחמנא (למשרי) לאחר שנולד דל"ת כקלוט בן פרה ולשתרי אבל במעי אמו דאפי' שליא שריא איהו נמי שרי, ודר"ח בן אנטיגנוס לרב בלחוד הוא דקשיא דס"ל דלא חיי ואילו ר"ח מני לה גבי מומין.
<h2>דף מו:</h2>
[נדה כ"ו ע"א] סנדל עד דנפיק רוביה. פרש"י ז"ל לפי שאין הראש פוטר בנפלים. וקשיא עליה דשמואל דאמר הכי הא איתותב במסכת בכורות, אלא איכא לפרושי דאפילו למ"ד הראש פוטר בנפלים ה"מ בולד שלם או אפילו במחותך שנגמרה צורתו אבל סנדל שלא נגמרה צורה לא חשיב רישיה למהוי ביה לידה.
[נדה כ"ט ע"א] מתקיף לה רב זביד לר' יוסי דאמר רובו כתקנו מכלל דבמסורס רובו נמי לא פטר. וא"ת ומאי קושיא לימא ליה דר"י אכתקנו פליג דלא מפטר בראש עד שיצא רובו, י"ל א"כ הו"ל למימר ר"י אומר כתקנו משיצא רובו. רב יוסי אומר משיצא כתקנו לחיים. לאו לאפוקי נפל ואפילו שלם דא"כ קם ליה שמואל כר"י וא(פ)ילו בפ' יש בכור לנחלה סלקא דשמואל בתיובתא ולא אתוקמא התם כתנאי, אלא ה"ק כשיצא ראשו כתקנו לחיים דהיינו כדרך שהחיים יוצאין שאינן מחותכין דפטר ראשו אבל שלא לחיים דהיינו מחותך לא פטר ראשו, (ואד"ר) [ודא"ר] פפא כתנאי אלישנא קמא דר"א ור"י קאי דפליגי במחותך.
<h2>דף נה:</h2>
[נדה ס"ו ע"ב] אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרש ותטבול. אסיקנא טעמא משום דבעיתא ואסילתא נמי בעיתא, וכתב הראב"ד ז"ל דאם טבלה בדיעבד עלתה לה טבילה, ומיהו כתב ז"ל דדוקא בכלי חרש דכיון שאינו מקבל טומאה מגבו ולא חזי למדרס ליכא משום גזרת מרחצאות וסילתא נמי לאו בת קבולי טומאה היא אבל בכלי עץ אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה, ודייק לה מדתנן במס' מקואות (פ"ה) מעין שהעבירו ע"ג כלים או ע"ג הספסל הרי הוא כמות שהיה דברי ר' יהודה ור' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטביל ע"ג הספסל, אלמא כל שהוא ראוי למדרס כספסל וכן נמי שאר כלים שמקבלין טומאה לא מהניא ביה טבילה משום גזרת מרחצאות, דליכא למימר דטעמא משום דבעיתא דהא לאו באדם עסקי' אלא בכלים, ולפ"ז מפצי דעבד אבוה דשמואל לבנתיה למחיצות עבדינהו משום צניעותא דליכא למימר דמשום טיט עבדינהו וכמו שפרש"י ז"ל שהרי מקבלות טומאה וכדתנן (סוכה י"ט ב') עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואיכא גזרת מרחצאות.
